אוֹפְּטִימִית – לֹא מְוַתֶּרֶת!
בְּכָל צְלִילָה לְסֵפֶר אוֹ לסֶרֶט.
מוּל נַחְשׁוֹלִים שֶׁל קֶצֶף וּמַַּכְאוֹב,
מְיַחֶלֶת שֶׁהַסּוֹף – יִהְיֶה טוֹב.
יַלְדָּה פְּרָאִית – בִּלְתִּי נִסְלַחַת,
מְטַפֶּסֶת, נוֹפֶלֶת, מִתְיַפַּחַת.
"אָמַרְתִּי לָךְ!" – אִמָּהּ מְצַקְצֶקֶת,
מכָּה בַּאֲחוֹרֶיהָ נִמְרָצוֹת
וּבִלְשׁוֹנָהּ הַגֶּרְמָנִית צוֹעֶקֶת:
"עַכְשָׁו יֵשׁ לְָךְ סִבָּה לִבְכּוֹת!"
מִלּוֹת עִידוּד, שָׂפָה קוֹלַחַת,
לֹא נָשְׂאוּ הוֹרֶיהָ בָּאַמְתַּחַת.
מִלְבָד מִשְׁפָּט מְרוֹמֵם אֶחָד
שֶׁהָיָה נִשְׁלָף בְּעִתּוֹת מְצוּקָה,
וְהוּא נֶחְצַב בְּמוֹחָהּ וְאַף תֻרְגַּם
לָעִבְרִית שֶׁלָּהּ – מִשְׂפָתָם:
"כְּשֶׁאֵין כְּבָר לְאָן לָרֶדֶת,
כְּשֶׁנוֹגְעִים בְּתַחְתִּית הַמְּצוּלוֹת,
מָה זֶה אוֹמֵר?" מָה זֶה אוֹמֵר?
"שֶׁזֶּהוּ! עַכְשָׁו מַתְחִילִים לַעֲלוֹת."
לָכֵן אוֹפְּטִימִית – אֲנִי נִשְׁאֶרֶת
לֹא רַק בְּסֵפֶר אוֹ בְּסֶרֶט.
נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי עֲדֵי עַד,
טְלַאי שֶּל עֶצֶב – כּוֹכָב צָהֹב,
מְיַחֶלֶת שֶׁיִּהְיֶה רַק טוֹב.
